<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הכל מעריכין ונערכין — פי' כל ישראל יעריכו עצמן ואומרים ערכי עלי, הוא שאמר הכתוב "והיה ערכך" (ויקרא כ"ז, ג'), ונערכין — אומר ערך פלוני עלי, נודרין — דמי עלי, נידרין — דמי פלוני עלי. ערך — קצוב בתורה, נדר — שמין אותו כעבד, וכיוצא בו כופר בדמים האמור בנזיקין (ב"ק מ' ע"א) וכופר היינו ערכין האמורה בתורה שמין אותו כעבד.
<b>הערוך ערך ערך</b>
<h2>דף ב:</h2>
קטן היודע לנענע חייב בלולב, ויודע להתעטף חייב בציצית וכו'.
<b>הערוך ערך קטןגא</b>
מסכת חגיגה — פי' גאון לשון חג כמו ריקוד וטיפוח בשמחה ובלש' ארמי חוגא, וכמוהו במקרא "יחגו וינועו כשכור" (תהלים ק"ז, כ"ז), ומעיקר זה אוכלין ושותין וחוגגין, וקרבן חגיגה שהיו חייבים להביא ביו"ט הוא שאמר הכתוב "ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך" (דברים ט"ז, י') וגו'. ואמר רב האי גאון הכל חייבין בראייה — שתי ראיות הן ראיית פנים, דכתיב "יראה כל זכורך" (שמות כ"ג, י"ז) וראיית קרבן, דכתיב "ולא יראו
פני ריקם", (שמות כ"ג, ט"ו), ומשנתנו בראיית קרבן היא אמורה וראיה כולה לגבוה ועולה היא ובאה בי"ט ואינה באה אלא מן החולין, וחגיגה היא שלמי שמחה מן "וחגותם אותו חג לה"' (שמות י"ב, י"ד).
<b>הערוך ערך חג</b>
<h2>דף ג.</h2>
אמר ר' יוחנן קטן פורח מזמנין עליו, פי' ר"ח זה שנראה עליו צמח שיער נקרא פורח וזהו שאמר רב נחמן מי שהוא נכנס בכלל שנת י"ג ולא הביא ב' שערות ידועות שהוא חשוב כקטן אע"פ שהוא גדול אם יודע למי מברכין והוא בן י"ג שנה מזמנין עליו, פחות מזה לא. והא דשבחו לאביי דנפק לברא ואחוי כלפי שמיא, לאו דוקא לאזמוני עליה, אלא שבחוהו שיש לו בינה והוא קטן, וג' שאכלו ירק וז' דגן דהוו להו רובא דמינכר מצטרפין לנברך לאלהינו ובלבד שיברך מי שאכל דגן. ורב האי גאון ז"ל פי' הא דאמרינן דלית הלכה ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו, ועל הא סמכינן, וכיון דקאמר קטן אפילו בן ח' ובן ט' בדקינן ליה וחזינן שהוא יודע למי מברכין.
<b>הערוך ערך פרח</b>
<h2>דף ג:</h2>
שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח התפילין.
<b>הערוך ערך כפה</b>
<h2>דף ד.</h2>
ולויים בדוכנם — פי' לשון ישמעאל שם האיצטבא דוכן ועומדין עליו הלויים.
<b>הערוך ערך דכן</b>
<h2>דף ד:</h2>
[ב"מ קי"ד ע"א] ההוא לנידון בכבידו הוא דאתא, מה ערכין נידון בכבידו אף הקדש נידון בכבידו — פי' מה ערכין האומר ערך כבידי עלי נותן ערך כולו, כדתנן בהאומר משקלי פ"ה בערכין (כ' ע"א) ערך ראשי וערך כבידי עלי נותן ערך כולו, זה הכלל דבר שהנשמה תלוייה בו נותן ערך כולו, כך בהקדש האומר דמי כבידי עלי הקדש נותן דמי כולו, כדתנן (ערכין שם) דמי חציו עלי נותן דמי כולו, זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו.
<b>הערוך ערך כבדגג</b>
<h2>דף ו.</h2>
[מנחות ק"ז ע"א] תניא, האומר הרי עלי ברזל, אחרים אומרים, לא יפחות מאמה על אמה, למאי חזי, אמר רב יוסף, לכלה עורב — לפי שבמקדש ראשון שהיתה קדושתו בכל הקהל והיתה השכינה שרויה בו לא היו עופות פורחות עליו, אבל במקדש שני פחדו שמא אין קדושתו כקדושת הראשון ושמא יפרחו העופות על המקדש וישליכו שם דבר טומאה, ועשו צורה להפריח העופות מגג ההיכל וקראו אותה כלה עורב, כלומר זו מונעת העורבים מלפרוח על גג ההיכל וזו הצורה כדרך שעושין עכשיו שומרי הזרעים.
<b>הערוך ערך כלגב</b>
היה שם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגור ויגנוז — פי' ינסר כמו "מגררות במגרה" (מ"א ז', ט').
<b>הערוך ערך גרגג</b>
<h2>דף ו:</h2>
ואימא סתם גוי מפעא פעי — פי' צועק אל תשקול בהכרעה ומגיד שהבשר שלו, כדאמרינן בר"ג דפ' לולב הגזול (סוכה ל"א.) פעיתא היא דא.
<b>הערוך ערך פעגא</b>
<h2>דף ז:</h2>
אמר רבא, בפאה נכרית, טעמא דאמרה תנו, הא לא אמרה תנו גופא הוא ומתסר, והא מיבעא בעי לה ר' יוסי ב"ר חנינא בסוף חלק (סנהדרין קי"ב ע"א) בגמ' הכה שיער נשים צדקניות מהו, וכו' עד לא צריכא דתלו בסיכתא — פי' אשה שאין לה רוב שיער לוקחת שיער מנשים אחרות ומשימה על ראשה שנראה כמו שהוא שערה.
<b>הערוך ערך פאהגא</b>
<h2>דף ח:</h2>
אמר רב יהודה, אלמלא "צדקתך כהררי אל" (תהלים ל"ו, ז') מי יוכל לעמוד על "משפטיך תהום רבה", רבא אמר, אע"פ שצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. במאי קא מיפלגי, בדרבי אלעזר ור' יוסי בר חנינא, דאיתמר ר' אלעזר אומר, כובש וכו' — פי' אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל בשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות, נושא עון אחד מכף המאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות, שאלמלא כן שלא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדין עד תהום רבה. רבא אמר, צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו. רבא אמר כר' אלעזר דאמר כובש כדאמרן.
<b>הערוך ערך כבשגד</b>
<h2>דף ט.</h2>
קא מיתרהא סיהרא תרי יומי. ס"א, מתאחר.
<b>הערוך ערך תרה</b>
<h2>דף י.</h2>
נר ישראל כך היה.
<b>הערוך ערך נרגא</b>
אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על י"ב... אמר רב פפא, היינו חליל היינו אבוב, ואמאי קרי ליה חליל, — דחלי קליה — פי' בע' אבוב.
<b>הערוך ערך חלגה</b>
לא היה מכה באבוב של נחושת, ולא באבוב של ברזל, אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב ובגמ' פתח בחליל וסיים באבוב, א"ר פפא, היינו חליל היינו אבוב, ואמאי קרו ליה חליל, — דחלי קליה. ת"ר, אבוב היה במקדש, חלק היה ודק קטן היה, ושל קנה היה, ומימות משה היה, והיה קולו ערב, וצוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב, נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמו שהיה. (סוכה נ' ע"ב) גמרינן מאבוב דמשה ומר סבר אין דנין אפשר משאי אפשר, כלומר אבוב אי אפשר לעשות' ממתכת כמו שאמרנו. "כנור ועוגב" (בראשית ד', כ"א) תרג' בבלי וירש' כינרא ואבובא. "כחלילים יהמה" (ירמיה מ"ח, ל"ו) תרגומו כזמר אבובין דוי.
<b>הערוך ערך אבוב</b>
<h2>דף י:</h2>
מכתשת היתה במקדש — כבר פי' בע' אסיתא.
<b>הערוך ערך מכתש</b>
הרדוליס
<b>לא היה] במקדש. מאי הרדוליס, אמר אביי, טבלא גורגנא, מפני שקולו עב ומערבב את הנעימה — ירושלמי בסוכה (פ"ה ה"ו) עוגב זה ארדבלס. [הערוך ערך הרדוליס</b>
טבלא גורגנא —
<b>כבר פירשנו] בע' הרדוליס. בלעז אורגנו קולו עבה ומערבב את הנעימה. [הערוך ערך טבלאגא</b>
מגריפה היתה במקדש וי' נקבים היו בה, כשמזמרין בה יוצאין ממנה ק' נעימות ואין דומות זו לזו — וכבר פירשנו בע' גמד ובערך גרף.
<b>הערוך ערך מגרף</b>
<h2>דף יא.</h2>
תנא היא אמה וגמדה אמה וקתה יוצאה ממנה — פי' מגריפה כלי שבה חתין את האפר על המזבח. תרג' "ויעיו" (שמות כ"ז, ג') ומגרופיתה, ואמה היה ארכה וגמדה אמה [פי'] וגבוהה אמה וי' נקבים היו בקתה שחלולה היתה.
<b>הערוך ערך גמדגג</b>
<h2>דף יא:</h2>
עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע, ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף — פי' ר' יהושע היה לוי ור"ע פרנס לעניים ומקומו של אותו מעשר מושכר לו שהוא נתון וכו'.
<b>הערוך ערך עקיבה</b>
<h2>דף יב.</h2>
מי סברת ג' גלויות הוו, — ב' גליות הוו, גלו בז' לכיבוש יהויקים שהיא ח' לנבוכדנצר, גלו בי"ח לכיבוש יהויקים שהוא י"ט לנבוכדנצר, דאמר מר, שנה ראשונה כבש נינוה שנייה כבש יהויקים — פי' נבוכדנצר מלך בשנה ד' ליהויקים, דכתיב "הדבר אשר היה אל ירמיהו ואל כל עם יהודה בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנצר מלך בבל" (ירמיה כ"ה, א') ותניא בסדר עולם (פכ"ה) שנה ראשונה שמלך נבוכדנצר כיבש נינוה, שניה כיבש יהויקים וכתיב במלכים (ב', כ"ד, א') "בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו", וכתיב בריש דניאל (א', א') "בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה... ויתן ה' בידו את יהויקים" וגו', ותניא בסדר עולם אפשר לומר כן, והלא לא מלך עד שנת ד' ליהויקים, אלא מה ת"ל בשנת ג', — למרדו, ה' שנים היה יהויקים במלכו כשנכבש וג' שעבד וג' שמרד — הנה י"א שמלך, וכן כתיב בסוף ד"ה (ב' ל"ו, ה'—ו') "בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים... (עלה עליו) [עליו עלה] נבוכדנצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה", ולא הוליכו דתניא בסדר עולם מיד מת כשנאסר לקיים מה שנא' "קבורת חמור יקבר" (ירמיה כ"ב, י"ט) נמצא שגלו בשנת ז' לכיבוש יהויקים שהיא שנת ח' לנבוכדנצר, ועוד כתיב בסוף מלכים (ב' כ"ד, י"ב) ביהויכין "ויקח אותו מלך בבל בשנת שמנה למלכו", ויהויקים ויהויכין בשנה אחת גלו ולא היה ביניהן אלא ג' חדשים וכתיב בסוף ירמיה (נ"ב, כ"ח) "זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע..." ותניא מה ת"ל שבע ומה ת"ל שמנה שהיא שנת שבע לכיבוש יהויקים שנת שמנה לכשמלך, פי' גלו בי"ח גלו בי"ט וכתיב בסוף מלכים (ב' כ"ה, ח') "ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר" וכתיב בסוף ירמיה (נ"ב, כ"ט) "בשנת שמנה עשרה לנבוכדנצר", הא כיצד, — י"ח לכיבוש יהויקים שהיא י"ט לכשמלך.
<b>הערוך ערך גלגז</b>
<h2>דף יג:</h2>
והצלצל לבד גמר' מנהני מילי, א"ר אסי דאמר קרא "אסף... במצלתים... להשמיע" (דה"י-א', ט"ו, י"ט) מצלתים תרי הוו, — כיון דחדא עבידתא הוו דעבד, וגברא חד עביד בהו קרי להו חד — פי' צלצל שני גלילי נחשת ומכין זה את זה וקורין אותו צימבלי ועוד קורין אותן פלושטרי.
<b>הערוך ערך צלצלגא</b>
בנבל וכנור — פי' נבל נוד שמזמרין בו, וי"מ נבל היינו עץ עשוי כמין נפה עגול ופורס עליה מיכן ומיכן כרס של כבש, כדתנן במסכת (תמיד)
<b>קינים] (כ"ה ע"א) מעיו לנבלים הינו הכרס, בני מעיו לכנורות היינו הדקין. (כלים פט"ו מ"ו) נבלי השרה נבלי בני לוי, פי' נבל של שרים ושרות, נבלי בני לוי שהיו מזמרין בהן. [הערוך ערך נבלגא</b>
לא היו אומרים לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה — פי' לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השירה כמו התבלין המנעימים את המאכל.
<b>הערוך ערך תבל</b>
וצעירי הלוים היו נקראין — גמ' תנא, וסועדי הלוים היו נקראים — כלומר מסייעי הלוים בשיר ותנא דידן כיון דקטנים קולן דק והגדולים קולן עבה משום הכי קרו להו צעירי הלוים.
<b>הערוך ערך צעיר</b>
אחד שהעריך את הנוה שבישראל ואת הכאור שבישראל נותן נ' סלעים.
<b>הערוך ערך נו</b>
<h2>דף יד.</h2>
אחד המקדיש בחולת המחוז — פירוש מדינה שהיא חול ואינה עושה פירות.
<b>הערוך ערך חלתגא</b>
המקדיש בפרדסות סווסטי — פי' מקום ידוע הוא בארץ ישראל שהוא יפה ביותר.
<b>הערוך ערך סווסטי</b>
רבי שמעון אומר, המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה. ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב פ' ע"ב) בתולת שקמה שלשה טפחים וסקן השקמה שני טפחים, פי' שרש השקמה. (קידושין כ"ז ע"ב) התם גופין מוחלקין הכא סדנא דארעא חד הוא, פי' גוף הקרקע כגון סדן השקמה.
<b>הערוך ערך סדןגא</b>
<h2>דף יד:</h2>
אמר רב פפא, הקדיש טרשין פודן בשויהן — פי' בל' ישמעאל קורין לאבנים חדים וקשים שסביבות הים טרוש.
<b>הערוך ערך טרשגב</b>
קני ליה בשיפוליה עד תהומא — פי' שוליו מסביבות שרשיו ולמטה עד תהום. ס"א, משיפודיה וכבר פי' בע' שפד. (שמות כ"ו, כ"ב) ולירכתי המשכן תרגום ירושלמי ולשיפולוי דמשכנא. ביהושע (י"א, י"ז) תחת הר חרמון תרגום שיפולי טורא.
<b>הערוך ערך שפל</b>
ת"ר "מכסת הערכך" (ויקרא כ"ז, כ"ג) מה ת"ל, לפי שנא' "זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף" (שם פסוק ט"ז) יכול אף שדה מקנה כן, ת"ל, "מכסת הערכך".
<b>הערוך ערך מכס</b>
הנאה שבעבדים ואת הכאור שבעבדים. ס"א, כעור — פי' משונה.
<b>הערוך ערך כאור</b>
<h2>דף טו.</h2>
"כי חזק הוא ממנו" (במדבר י"ג, ל"א) מנו לא נאמר אלא ממנו, כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא את כליו משם — פי' מנו משמע מדידן, ממנו דגש משמע כלפי למעלה כביכול אילמלא שאי אפשר לומר דבר זה כלפי שכינה.
<b>הערוך ערך בעלגא</b>
<h2>דף טו:</h2>
מצורע מוסגר — מן "והסגירו הכהן" (ויקרא י"ג, ה').
<b>הערוך ערך סגרגא</b>
אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט — "צרעת ממארת" (ויקרא י"ג, נ"א) תרגום ירושלמי צרעא מחלטא.
<b>הערוך ערך חלטגא</b>
פריעה ופרימה תגלחת וצפרים — פי' פריעה — לגדל פרע שער ראשו ולכשיטהר טעון גילוח כל שערו. פרימה — קריעת בגדים.
<b>הערוך ערך פרם</b>
במערבא אמרי, לישן תליתאי קטל תליתאי, הורג למספרו, ולמקבלו, ולמספרין עליו... היכי דמי לישנא בישא וכו' — "לא תלך רכיל" (ויקרא י"ט ט"ז) תרג' ירושלמי לישן תליתאי.
<b>הערוך ערך לשוןגא</b>
לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי — פי' כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא הוצרכתי לחזור ראשי לאחורי ולראות שלא יהא שם בעל הדבר שאפילו יהיה שם לא הייתי חושש שאיני משקר ואיני אומרו בלשון הרע.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
<h2>דף טז:</h2>
הוא עשה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט — פי' פטפט והשמיע קולו בלשון הרע לפיכך יביא קרבן פטיט צפרים שמשמיעין קול בכל שעה.
<b>הערוך ערך פטגג</b>
א"ר טרפון, תמיה אני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח... טול קיסם מבין שיניך טול קורה מבין עיניך — כלומר יותר תועבות עושה השופט משאר העם.
<b>הערוך ערך קסםגא</b>
עד היכן לא ישנה אדם באכסניא, רב אמר, עד הכאה. ושמואל אמר עד שיפשיל לו כליו לאחוריו וכו' וכל כך למה, דאמר מר, אכסנאי פוגם ונפגם — פי' אם ישנה אדם אכסניה שלו, יאמרו מכוער בעל הבית שלא היה יכול לסובלו וגם את האכסנאי יפגמו ויאמרו מכוער היה שלא סבל את בעל הבית.
<b>הערוך ערך אכסניאגב</b>
<h2>דף יט.</h2>
ממלא את החבית מים ומכניסו עד מרפקו — "על כל אצילי ידי" (יחזקאל י"ג, י"ח) תרג' על כל מרפקי ידין — פי' שחי ובלעז טיטילא.
<b>הערוך ערך מרפק</b>
ר' יהודה אומר, ממלא חבית מים ומכניסו עד מרפקו ושוקל בשר חמור וגידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתמלא — והוא כלל היד מן האצבעות עד המרפק היא הנקראת יד.
<b>הערוך ערך פרקגא</b>
באתרא דתקלי כופרא פטר נפשיה אפילו בכופרא — פי'... זפת.
<b>הערוך ערך כפרגח</b>
באתרא דשקלי שמכי פטר נפשיה אפילו בשמכי.
<b>הערוך ערך שמכי</b>
[ב"ב ס"ד ע"א] לא את הבור ולא את הדות — ומפורש בגמ' שהבור בחפירה והדות בבנין.
<b>הערוך ערך ברגז, דות</b>
<h2>דף יט:</h2>
ביד עד האציל. ורמינהי, קדוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק וכו'.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
רגלים פרט לבעלי קבין. (שבת י"א ע"ב) אלא מעתה הדיוט שחקק קב (בבקעה)
<b>בבקעת] בשבת לרבי מאיר הכי נמי דלא מיחייב, פי' לקח חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקיטע שוקו כדתנן (שם ס"ה ע"ב) הקיטע יוצא בקב שלו, ופי' עושה דמות רגל מן עץ וחוקק בו ומשים בו שוקו כדי שלא יראה רגלו קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהיא מקיש, ועוד מפורש בערך כתית. (כלים פי"א מ"ז) הקב שלה ר' טרפון מטמא, גם זה פי' נרתק שלה וכלי הוא כמו קב הקטע שהיא כלי ונרתק לרגל. (יבמות ק"ב ע"ב) חליצה בקב הקטע ובמוק ובסמיכת הרגלים, פי' ר"ח ז"ל קב זה מחופה עור ובו הקטע יוצא בקב שלו בשבת. (כתובות ס"ח ע"א) המסמא את עינו המצבה את כריסו המקב' את רגלו ואת שוקו, פי' משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר. [הערוך ערך קבגא</b>
א"ר פפא, האי אסתוורא עד ארעא נחית — פי' אסתוורא הוא עצם היורד מן השוק עד העקב עד ארעא נחית. ויש מפרש אסתוורא גבולא עד ארעא נחית ואין בו פסוק עד סוף העקב. בגמ' דשתי פרשיות הא דעבידא כי אסתוורא (מנחות ל"ג ע"א), פירוש הא דעבידא כי אסתוורא כעין השוק עד פיסת הרגל שחציה זקופה וחציה שכובה. "באשורו אחזה רגלי" (איוב כ"ב, י"א) תרג' באסתווריה אחדת רגלי.
<b>הערוך ערך אסתוורא</b>
תנא דבי מנשה "על ידך" (דברים ו', ח') זו קיבורת — פי' על הזרוע כנגד לבו והוא גובה של יד.
<b>הערוך ערך קבורת</b>
<h2>דף כ.</h2>
[ב"מ קי"ד ע"א] ההוא לנידון בכבידו הוא דאתא, מה ערכין נידון בכבידו אף הקדש נידון בכבידו — פי' מה ערכין האומר ערך כבידי עלי נותן ערך כולו, כדתנן בהאומר משקלי פ"ה בערכין (כ' ע"א) ערך ראשי וערך כבידי עלי נותן ערך כולו, זה הכלל דבר שהנשמה תלוייה בו נותן ערך כולו, כך בהקדש האומר דמי כבידי עלי הקדש נותן דמי כולו, כדתנן (ערכין שם) דמי חציו עלי נותן דמי כולו, זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו.
<b>הערוך ערך כבדגג</b>
<h2>דף כא:</h2>
אמר להם לפועלים, סיירוה ניהליה — פי' סר — סער בהבלעת עי"ן. תרג' "פוקד" — מסער וכן דרך לשון ארמי להבליע ח' וע' וכו'. סיירא — פי' פוקד ורואה הדרך והולך והן אחריו והוא תיירא.
<b>הערוך ערך סרגג</b>
<h2>דף כב.</h2>
אמר רב חסדא, קולפי טבי בלעי בימי דאבימי עלה דהא שמעתא — פי' שבט שמכין בו בני אדם וראשו עב ובלשון ישמעאל היא אלמקרע. (כתובות ס"ה ע"א) נפקא אבתריה מחייה בקולפא דשיראי, כלומר ומחייה בשיראי שראשו קשור.
<b>הערוך ערך קלףגה</b>
רב הונא בריה דרב יהושע אמר, אימר צררי אתפסיה — פי' שמא צרור של כסף התפיסו הלוה למלוה קודם מיתתו שיפרע חובו מהם.
<b>הערוך ערך צרגב</b>
שלחו מתם, פי' מארץ ישראל לבבל.
<b>הערוך ערך תםגג</b>
יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו — פי' יתומין שאוכלין ממון שאינו שלהם ילכו אחרי אביהם וימותו.
<b>הערוך ערך שבק</b>
<h2>דף כג.</h2>
כיוצא בו, אמר רשב"ג הערב לאשה בכתובתה וכו' עד שמא יעשו קנוניא — פי' רמאות בשביל שתקח כתובתה מן הערב וחוזרת ועושה פשרה עם בעלה.
<b>הערוך ערך קנוניא</b>
איזהו רשע ערום, — זה המשיא עצה למכור בנכסיו כרבן שמעון בן גמליאל — ביש נוחלין [ב"ב קל"ז ע"א] העיקר ושם מפורש דתניא, נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל, השני מוציא מיד הלקוחות דברי ר', רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין לשני אלא מה ששייר ראשון.
<b>הערוך ערך רשע</b>
<h2>דף כג:</h2>
כדרבא דאמר רבא, הקדש, חמץ, ושיחרור — מפקיעין מיד שעבוד — פי' חמץ — כגון ישראל דשעבד חמצו לגוי והגיע שעת הבעור, לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לגוי והגיע שעת הביעור — דגוי הוא, אלא חייל עליה איסור. הקדש — מידי דהוה אקדושת הגוף, כההיא אתתא דעיילא אצטילא דמילתא וכו' ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדייה אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף, וכן אמר רב אשי, קונמות קדושת הגוף הוא וכדרבא, אבל הקדש מידי דלאו קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שעבוד דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דקא משוינן ליה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד דכתובתה. שחרור — כמפורש בפ' החולץ אמר רב חמא, הלוקח עבד מן הגוי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
[ב"מ קי"ג ע"ב] כדרך שמסדרין בערכין — כך מסדרין בבעל חוב — פי' מעריכין נכסי הלוה, ואם הוא עני אע"פ שאינו נשלם החוב כולו אין נוטלין כל מה שיש לו, אלא משיירין לו לפי כבודו כגון מפץ לעני ומצע לעשיר. כך מסדרין בערכין כשאמר ערכי עלי ואינו עשיר שיתן כמה שכתוב בתורה, עומד לפני הכהן ומעריכו, כדכתיב "ואם מך הוא מערכך" (ויקרא כ"ז, ח') וגו' על פי אשר תשיג יד הנודר, ואם מסרב ליתן מה שמעריכו הולך שליח בי"ד וממשכן אותו, דתנן בערכין (כ"א ע"א) חייבי ערכין ממשכנין אותן, וכשהוא ממשכנו אינו נוטל כל מה שיש לו, דתנן (שם כ"ג ע"ב) אע"פ שאמרו ממשכנין אותו נותנין לו מזון ל' יום וכסות י"ב חדש ומיטה מוצעת וסנדליו ותפיליו לו אבל לא לאשתו ולבניו. עיקר סידור בערכין כתוב, דכתיב "ואם מך הוא מערכך" מפרש בגמ' (שם כ"ד ע"א) החייהו מערכך. ויש ששונין, מסרדין — פי' משיירין כגון "ובשרידים אשר ה' קורא" (יואל ג', ה').
<b>הערוך ערך סדרגב</b>
ונותנין לו שני מעצדין — פי' מעצד קופיץ קטן ומשוה בו הנסרים וקוצץ בו חתיכות קטנות "מעשה ידי חרש במעצד" (ירמיה י', ג').
<b>הערוך ערך מעצד</b>
אכר נותנים לו צמדו, בערכין. (עירובין פ"ב ע"ב) תרתי רפאתא אכריתא, יש מפרש שם מקום הוא כמו שהוא מקום נהר פפיאת ויש מפרש ככרין שאוכלין הרועין כמו אכר וצמדו.
<b>הערוך ערך אכרגב</b>
<h2>דף כד.</h2>
ת"ר "ונתן את הערכך ביום ההוא" (ויקרא כ"ז, כ"ג) שלא ישהא שאפילו מרגלית בקלים אין לך אלא מקומה ושעתה, הכי כתב בתו"כ, פי' אם הקדיש אדם מרגלית ורוצה לפדותה בזה המקום ונמכרת בזול ובמקום אחר נמכרת ביותר, אין משלחין אותה לשם אלא מוכרין אותו במקומו בקל ובזול, וכן אם ממתינין אותה מתייקרת אין ממתינין אותה אלא מוכרין אותה בשוויה כשעתה בזול. פ"א, "ונתן את הערכך ביום ההוא" שלא ישהא מרגלית לקלים, פי' אם העריך את עצמו והוא אדם קל ועני ויש לו מרגלית ואינה שוה בידו ובמקומו אלא שקל, מחשבין אותה בשקל ונידון בהשג יד ופטור ואין אומרין ישהה עד שתמכר ביוקר. ולא יהא נידון בהשג יד ת"ל "ביום ההוא".
<b>הערוך ערך קלגא</b>
רב ושמואל דאמרי תרוייהו, אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות מב' שנים — פי' אם הקדישה פחות מב' שנים קודם היובל ובא לגואלה אינו נותן לאותן ב' שנים ב' סלעים וב' פונדיון אלא נותן נ' שקלים שלמים לחומר שעורים. מאי טעמא משום דכתיב "אם עוד רבות בשנים" (ויקרא כ"ה, נ"א) כלומר שעדיין כשהקדישה נשארו אפילו ב' שנים לפיהן ישיב גאולתו סלע ופונדיון לשנה לכור ואם פחות מב' שנים הקדישה נותן נ' שקל לכולן.
<b>הערוך ערך גרעגא</b>
<h2>דף כה.</h2>
נותנין סלע ופונדיון לשנה — שדה אחוזה בשעה שהיובל נוהג אם הקדישה משנת היובל ורוצה לגאלה הוא עצמו או ישראל אחר, נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, שנא' "ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה"' (ויקרא כ"ז, ט"ז), וכתב "אם משנת היובל יקדיש שדהו כערכך יקום" (שם י"ז) ומהו כערכך, כמו שאמר "זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף" (שם ט"ז), ואם יותר הוא מזרע חומר שעורים או פחות נותן לפי חשבון זה שכן כתוב "לפי זרעו" (שם) וזה השיעור כשרוצה לפדותה ארבעים ותשע שנים שהוא יובל שלם נותן נ' סלעים, אבל אם הקדישה אחר שנה של יובל או אחר י' או אחר כ' מחשב עד שנת היובל שיבא ונותן לפי חשבון שנא' "ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל" (שם י"ח), וכמה מגיע לכל שנה, סלע ופונדיון דתנן נותנין סלע ופונדיון לשנה, ותניא בערכין בתוספתא (פ"ד) נמצאת אומר, מ"ט שנה — מ"ט סלעים ומ"ט פונדיונות. ותניא בתורת כהנים (בחקותי פרשה ד' פ"י) וכי מה טיבו של פונדיון זה, והלא סלע של תורה אינו אלא מ"ח פונדיון אלא שתהא קולבון לפרוטרוט, וקולבון הוא מטבע קטן שתהא תוספת לאותו סלע הנתון חתיכות חתיכות, שאם בא לגאול מ"ט שנים נותן נ' סלעים כדכתיב זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, ואם בא לגאלה מ' שנה או ל' שנה נותן סלע ופונדיון לשנה אע"פ שאין מגיע פונדיון שלם, וכך מנהג בכל מקום יש מטבעות גדולים שנושאין ונותנין עמהן ויש שברי מטבעות ט"ו למטבע או כ' חתיכות למטבע, הלוקח מקח למטבע שלם אם נותן מטבע שלם יצא, ואם נותן מאותן חתיכות נותן לכל מטבע שתות קולבונו אף כאן בשביל אותו סלע אחד המשתכר נותן אותו תוספת... ואחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה כשיעור זה אלא שהבעלים מוסיפין חומש ואינה יוצאה מידו ביובל דכתיב "ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו" (שם י"ט), ותנן אחד הבעלים ואחד כל אדם שוין לגאולה, מה בין הבעלים לבין כל אדם, אלא שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש. הקדישה וגאלה — אינה יוצאה מידו ביובל. גאלה בנו — יוצאה לאביו ביובל, ואם גאלה אחר — אינו מוסיף חומש ויוצאה מידו ביובל וחוזרת לכהנים, דכתיב "והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו" (שם כ"א). נשלם פי' פסוקין של שדה אחוזה.
<b>הערוך ערך גרעגא</b>
הנהו נגאני דארעא מיקרו — פי' מקום אשבורן, מלשון "שררך אגן הסהר" (שה"ש ז', ג'), "וישם באגנות" (שמות כ"ד, ו'). סלעים. כמשמען.
<b>הערוך ערך נגאן</b>
הנהו שדרי דארעא מיקרו — פי' רכסי הארץ כדכתיב "והרכסים לבקעה" (ישעיה מ', ד') ועיקרו מל' שדרה.
<b>הערוך ערך שדרגד</b>
[ב"מ ק"ו ע"א] אלא מעתה הואיל ושביעית אפקעתא דמלכא לא תעלה לו בגירוע כשהיתה לפני כהן, אלמא תנן (ערכין כ"ה ע"א) נותן סלע ופונדיון לשנה מאותה שגאלה והנהו שנים שהיתה לפני כהנים מגרע, ותניא בתורת כהנים (בחקותי פר' ד' פרק י') "ונגרע מערכך" (ויקרא כ"ז, י"ח) מלמד שאם היתה ביד הכהנים ב' או ג' שנים מגרען סלע ופונדיון בשנה, השיבו, שאני התם הואיל וחזיא למשטח בה פירי — ליבשינהו ולמהוי ליה הנאה מיניה, אבל לענין המוכר שדהו לחבירו שני תבואות בעינן.
<b>הערוך ערך גרעגא</b>
<h2>דף כה:</h2>
מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי.
<b>הערוך ערך יעידה</b>
עבד עברי מהאי פירכא הוא דקיימא ליה לתנא כלום יש יבום אלא במקום שאין בן.
<b>הערוך ערך עבדגא</b>
נקראות רטושי רטושין — פי' בגמ' המפקיד בגמ' רשב"ג (ב"מ ל"ח ע"ב).
<b>הערוך ערך רטש</b>
<h2>דף כז:</h2>
הבעלים נותנין ל' שאין מוסיפין חומש על עילוי של זה — "והיה ערכך" (ויקרא כ"ז, ג') תרג' ירו' ויהא עילוייך.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
הריקין — פירוש אדם שעומד ומשמש במקומי.
<b>הערוך ערך הרק</b>
<h2>דף כח.</h2>
אבל שדה סגי ליה בדסטורן. (קידושין ס' ע"ב) על מנת שיש לי בית כור עפר לא צריכא דאע"ג דנקיט ליה בדסטורין, פי' זו השדה היא אצלו באריסות.
<b>הערוך ערך דסטורן</b>
<h2>דף כח:</h2>
חרמי כהנים אין להן פדיון אלא נותנין לכהנים וכו'. גמר' ת"ר, חרמי כהנים אין להם פדיון ונותנין
<b>לכהן] כיון שהן חרמים, כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל (דבר) [דבריהן], שנא' "כל חרם קדש קדשים הוא" (ויקרא כ"ז, כ"ח) נתנן לכהן — הרי אלו כחולין לכל דבריהן, שנא' "כל חרם בישראל לך יהיה" (במדבר י"ד, י"ח). וכן (תוספתא ספ"ד) ג' חרמים הן, אך כל חרם אשר יחרים איש לה' אלו חרמי כהנים, כל חרם קדש קדשים הוא לה' אלו חרמי גבוה, כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אלו חייבי מיתות בית דין. [הערוך ערך חרםגד</b>
מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים, אם נדר — נותן דמיהם — פי' שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו, כיון דלא סגי דלא מקריב ליה — נותן דמיו לבדק הבית
<b>הואיל והקדישו הקדש עילוי לבדק הבית], ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבח שהקדיש לעילוי, כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה — אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאה, ומה הוא טובתה, אומדין כמה כהן אחד שאינו ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור [בשור זה] שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו להעלותו כדי שיזכה לו בעורו, שאינו רשאי כהן זה להעלותו אלא בזמן משמרתו, וכמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית והיינו עילוי, ומחרימין אותן קדשי מזבח — יכול לומר יהו חרם, ואם אמר כן, אם נדר הם — נותן את דמיהן לכהנים, ואם נדבה — נותן את טובתן כדאמרינן. [הערוך ערך עלגא</b>
הבכור בין (טמא) [תם] ובין בעל מום מחרימין אותו. כיצד פודין אותו, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה וליתנו לבן בתו או לבן אחותו.
<b>הערוך ערך טבגא</b>
<h2>דף כט:</h2>
נרה או חכירה — פי' חרשה כמו "נירו לכם ניר" (ירמיה ד', ג'). (שביעית פ"ד מ"ג) חוכר נירין, פי' מקבלי שדות חרושות בחכירות.
<b>הערוך ערך נרגג</b>
<h2>דף ל.</h2>
לא עכברא גנב אלא חורא גנב, אי לאו עכברא חורא מנא ליה וכו'.
<b>הערוך ערך חרגא</b>
מכרה במאתים והכסיפה ועמדה במנה, מניין שאין מחשב אלא במנה וכו'.
<b>הערוך ערך כסףגג</b>
<h2>דף ל:</h2>
אמר אביי, הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. א"ל ההוא מרבנן לאביי, מכדי הני קראי איכא למידרשינהו לקולא וכו' — פירוש אמר אביי הרי אני כבן עזאי ידוע ומפורסם בפי' שמועה זו כמו שהיה בן עזאי ידוע ומפורסם בשוקי טבריא, שאין בחכמי דורו כמותו, וטבריא היתה מדינתו.
<b>הערוך ערך בן עזאי</b>
בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית — פי' אבקה כמו ריח איסור שביעית, שעיקר איסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית, וסחורה אינה עיקר איסור אלא מדרשה לאכלה ולא לסחורה, כמו אבק ריבית שאינו ריבית גמור.
<b>הערוך ערך אבקגא</b>
דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז, דחה אבן אחר הנופל, ת"ל, "גאולה תהיה לו" (ויקרא כ"ה, מ"ח).
<b>הערוך ערך דחגב</b>
<h2>דף לא.</h2>
צד אחד ברבית איכא בינייהו — פי' אם תהיה ההלואה ב' דינרין בג' וכיוצא בו הרי זו רבית גמורה מב' צדדין גבי מלוה וגבי לווה ושניהן עוברין, אבל העושה שדהו מכר על תנאי, גבי לוקח הוי רבית דאי מייתי ליה זוזי מהדר ליה בעל כרחיה, אבל גבי מוכר לא הוי רבית דאי בעי לא מהדר ליה לעולם ולא אתי לידי רבית, ואפילו למהדר ליה לא הוי רבית אלא כשיחזיר דשמא לא יחזיר לעולם. רבית על מנת להחזיר — פי' כשיביא לו מעותיו יחזיר מה שאכל מן הפירות, רבי יהודה — מתיר, ות"ק אוסר.
<b>הערוך ערך צדגב</b>
<h2>דף לא:</h2>
ולימא ליה אנא
<b>קדים] שחין נורא מקמה דידך — פי' לימא אותו שקנה בט"ו באדר ראשון לאותו שקנה בריש אדר שני, אנא קדים שחין נור — כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהסקת אתה בביתך, שאני קניתי קודם, מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחלוט אותו שלי שקניתי קודם. דאמר ליה, את נחית לעיבורא — שקנית בחדש העיבור בט"ו באדר ראשון גלית דעתך דשנת עיבור אתה רוצה לחשב, הלכך לא נגמרה שנתך עד ט"ו באדר. "ולא יחם לו" (מ"א א', א') תרג' ולא שחין ליה. "כחום צח" (ישעיה י"ח, ד') תרג' כשחין פציח. [הערוך ערך שחןגא</b>
התקין הלל שיהא חולש את מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס.
<b>הערוך ערך חלשגא</b>
<h2>דף לב.</h2>
חולסית ומצולה, ר"מ אומר, כבתים ור' יהודה אומר, כשדות — פי' חלסית — גובה דאיכא בארעא דומיא דתל, מצולה — דאיכא בארעא דלא מזדרעא עם ארעא כולה. פ"א, חולסית — קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית, מצולה — קרקעית הנהר שמוציאין זהב וכסף.
<b>הערוך ערך חלס</b>
כגון קצרה הישנה של ציפורי — פי' מדינה היא המוקפת חומה מימות יהושע בן נון והיא ישנה.
<b>הערוך ערך קצרגה</b>
חקרה של גוש חלב — "מצודת ציון" (ש"ב ח', ז') תרג' חקרה דציון. "ודוד אז במצודה" (שם כ"ג, י"ד) תרג' ודוד אז בחקרה.
<b>הערוך ערך חקרה</b>
כגון קצרה הישנה של ציפורי וחקרה של גוש חלב.
<b>הערוך ערך גש ד</b>
ידפת ישנה, וגדוד וחדיד, ואונו, וירושלם מיהודה — פי' עיירות הן.
<b>הערוך ערך ידפת</b>
חומה ולא שור איגר — פי' שלא יהא לחומת העיר גג כלומר שאם יש כותל של בית חומה לעיר לא חשיב חומה. פ"א, שור איגר שעושין גגין לצריף עד שמגיעין לקרקע ואם בענין זה יש חומה לעיר לא חשיב חומה. וי"מ, איגר חומה שמתקבצת מעט מכאן ומעט מכאן ואינה מסבבת כל העיר מלשון אוגר.
<b>הערוך ערך איגר</b>
<h2>דף לב:</h2>
קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא — פי' קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל עד שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבוא לאחר שנחרב.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
<h2>דף לג:</h2>
ערים הללו אין עושין אותם לא טירים קטנים ולא גדולים אלא עיירות בינוניות — פי' כרכים קטנים וחזקים. תרגם "בחצריהם ובטירותם" (בראשית כ"ה, ט"ז) בפצחיהון ובכרכיהון.
<b>הערוך ערך טרגה</b>
